ע"פ 4448/09, קמר יעקב, עו"ד נ' מדינת ישראל
כב' השופט משה רביד
27.07.2009
העובדות:
1. מדובר בערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה הדוחה בקשת המערער להארכת המועד לתשלום קנס והסבתו על שמו של אחר.
2. ביום 11.3.2008 נשלחה למערער הודעה תשלום קנס לפיה ביום 23.2.2008 בשעה 16:08 נהג ברכב שבבעלותו ברחוב דרך בגין במהירות העולה על המהירות המותרת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. העבירה תועדה במצלמה אלקטרונית והקנס שנקבע בגינה עמד על 750 ש"ח.
3. ביום 31.8.2008 נשלחה למערער הודעת תשלום קנס שניה, הכוללת תוספת פיגורים בשל אי תשלום הקנס במועד בסך כולל של 1,125 ש"ח, לתשלום עד ליום 28.12.2008. ביום 11.2.2009 נשלחה למערער דרישה לתשלום קנס מטעם המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, הכוללת תוספת פיגורים בשל אי תשלום הקנס במועד בסך כולל של 1,163 ש"ח, לתשלום עד ליום 14.3.2009.
4. ביום 22.3.2009 הגיש המערער לבית המשפט לתעבורה בירושלים בקשה להארכת מועד להישפט. בנמקו הבקשה טען המערער, כי הוא אינו זוכר האם קיבל את הודעת הקנס המקורית.
5. לטענתו, משקיבל את הודעת הקנס השניה, בירר זהות הנהג שעשה שימוש ברכבו ופנה ביום 12.12.2008 בבקשה מתאימה לאגף התנועה במשטרת ישראל להסב את הדוח של שמו של אחיו, אבי קמר, אשר הודה בביצוע העבירה ונכון לשלם את הקנס המקורי.
6. בהחלטתו מיום 5.4.2009 דחה בית המשפט לתעבורה את הבקשה להארכת מועד להישפט, בנמקו כי למערער נשלחה הודעת קנס ביום 11.3.2008 וקיימת חזקת מסירה. כמו כן, בנסיבות בהן גם המערער הסכים כי יתכן ומדובר במחדל שלו, אין מקום לאפשר לו להישפט באיחור.
ההכרעה:
1. אין חולק, כי המערער לא עמד במועדים הנקובים בהוראת סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, וכי חלף המועד להגשת בקשה להישפט בגין הודעת הקנס.
2. לפיכך, במועד הגשת הבקשה להארכת מועד להישפט, יש לראות המערער כמי שהורשע בבית המשפט לתעבורה ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס, בהתאם להוראת סעיף 229(ח2) לחוק.
3. בנסיבות אלה, אין מקום לטענות המערער בהליך דנן, לפיהן טעה בית משפט קמא בהחליטו לדחות הבקשה להארכת מועד להישפט, שכן משניתן בעניינו של המערער פסק דין והרשעתו הפכה חלוטה (משלא הוגש עליו ערעור במועד), אין אפשרות מעשית להאריך את המועד להישפט.
4. דרך המלך בעניינו של המבקש קבועה בהוראת סעיף 229(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, לפיה רשאי תובע (היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו, כמפורט בסעיף 12 לחוק) לבטל הודעת תשלום קנס, בין היתר, אם נוכח כי נעברה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה. בהתאם להוראת סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי תובע לדון בבקשה לביטול הודעת תשלום קנס שהוגשה לאחר המועד האמור בסעיף 229(א) לחוק, "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה."
5. משרואים המערער כמי שהורשע בעבירה המיוחסת לו בהודעת תשלום קנס, בהתאם להוראת סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי, בית משפט זה אינו מוסמך להיעתר לבקשתו - הסבת הודעת תשלום הקנס על שם אחיו, אשר נכון לשלם הקנס - בגדרו של הערעור דנן.
6. על המערער לפעול בהתאם להוראות סעיפים 229(ג) ו-229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, כאמור. בשים לב, כי המערער פנה בבקשה להסבת הודעת תשלום הקנס לאגף התנועה במשטרת ישראל וטרם נענה, עליו למצות ההליכים שם, המהווים המסגרת הדיונית המתאימה והנכונה לבקשתו מושא הערעור דנן.
7. הערעור נדחה.
כב' השופט משה רביד
27.07.2009
העובדות:
1. מדובר בערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה הדוחה בקשת המערער להארכת המועד לתשלום קנס והסבתו על שמו של אחר.
2. ביום 11.3.2008 נשלחה למערער הודעה תשלום קנס לפיה ביום 23.2.2008 בשעה 16:08 נהג ברכב שבבעלותו ברחוב דרך בגין במהירות העולה על המהירות המותרת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. העבירה תועדה במצלמה אלקטרונית והקנס שנקבע בגינה עמד על 750 ש"ח.
3. ביום 31.8.2008 נשלחה למערער הודעת תשלום קנס שניה, הכוללת תוספת פיגורים בשל אי תשלום הקנס במועד בסך כולל של 1,125 ש"ח, לתשלום עד ליום 28.12.2008. ביום 11.2.2009 נשלחה למערער דרישה לתשלום קנס מטעם המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, הכוללת תוספת פיגורים בשל אי תשלום הקנס במועד בסך כולל של 1,163 ש"ח, לתשלום עד ליום 14.3.2009.
4. ביום 22.3.2009 הגיש המערער לבית המשפט לתעבורה בירושלים בקשה להארכת מועד להישפט. בנמקו הבקשה טען המערער, כי הוא אינו זוכר האם קיבל את הודעת הקנס המקורית.
5. לטענתו, משקיבל את הודעת הקנס השניה, בירר זהות הנהג שעשה שימוש ברכבו ופנה ביום 12.12.2008 בבקשה מתאימה לאגף התנועה במשטרת ישראל להסב את הדוח של שמו של אחיו, אבי קמר, אשר הודה בביצוע העבירה ונכון לשלם את הקנס המקורי.
6. בהחלטתו מיום 5.4.2009 דחה בית המשפט לתעבורה את הבקשה להארכת מועד להישפט, בנמקו כי למערער נשלחה הודעת קנס ביום 11.3.2008 וקיימת חזקת מסירה. כמו כן, בנסיבות בהן גם המערער הסכים כי יתכן ומדובר במחדל שלו, אין מקום לאפשר לו להישפט באיחור.
ההכרעה:
1. אין חולק, כי המערער לא עמד במועדים הנקובים בהוראת סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, וכי חלף המועד להגשת בקשה להישפט בגין הודעת הקנס.
2. לפיכך, במועד הגשת הבקשה להארכת מועד להישפט, יש לראות המערער כמי שהורשע בבית המשפט לתעבורה ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס, בהתאם להוראת סעיף 229(ח2) לחוק.
3. בנסיבות אלה, אין מקום לטענות המערער בהליך דנן, לפיהן טעה בית משפט קמא בהחליטו לדחות הבקשה להארכת מועד להישפט, שכן משניתן בעניינו של המערער פסק דין והרשעתו הפכה חלוטה (משלא הוגש עליו ערעור במועד), אין אפשרות מעשית להאריך את המועד להישפט.
4. דרך המלך בעניינו של המבקש קבועה בהוראת סעיף 229(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, לפיה רשאי תובע (היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו, כמפורט בסעיף 12 לחוק) לבטל הודעת תשלום קנס, בין היתר, אם נוכח כי נעברה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה. בהתאם להוראת סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי תובע לדון בבקשה לביטול הודעת תשלום קנס שהוגשה לאחר המועד האמור בסעיף 229(א) לחוק, "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה."
5. משרואים המערער כמי שהורשע בעבירה המיוחסת לו בהודעת תשלום קנס, בהתאם להוראת סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי, בית משפט זה אינו מוסמך להיעתר לבקשתו - הסבת הודעת תשלום הקנס על שם אחיו, אשר נכון לשלם הקנס - בגדרו של הערעור דנן.
6. על המערער לפעול בהתאם להוראות סעיפים 229(ג) ו-229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, כאמור. בשים לב, כי המערער פנה בבקשה להסבת הודעת תשלום הקנס לאגף התנועה במשטרת ישראל וטרם נענה, עליו למצות ההליכים שם, המהווים המסגרת הדיונית המתאימה והנכונה לבקשתו מושא הערעור דנן.
7. הערעור נדחה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
